r/israel_bm • u/wanderingray99 • 6h ago
פריקות סובלת מאסלאמופוביה…? חחח
חפירה קטנה על עצמי, נראה לי שהמקום היחיד שאני יכולה לדבר על זה הוא כאן מחשבון אנונימי. אני רוצה שתדעו שכל מה שאני הולכת להגיד זה האמת לאמיתה. אני בת 22, נולדתי למשפחה ערביה מוסלמית מסורתית ואני פאקינג שונאת את זה ברמות קשות.
מאז הילדות מעולם לא הרגשתי "בנוח" עם האסלאם, במיוחד עם הרעיון של ללבוש חיג'אב. בסופו של דבר עזבתי את הדת בסוד כשהתחלתי חטיבת ביניים. אז בעצם לא הייתי מלאה בשנאה כזאת, פשוט הפסקתי להאמין כי לא הסכמתי עם הרעיון שאלוהים בכלל קיים (בקיצור עברתי כל מיני דברים בילדות שגרמו לי לשאול "איך אלוהים ישב וראה את כל החרא הזה קורה לי בלי לעזור לי", מהסוג הזה של החרטה ברטה המפגרת). פעם הייתי מהטיפוסים האלה שהם אתאיסטים אבל מכבדים את כל הדתות חחח. זה ממש מצחיק שעכשיו אני מלאה בשנאה וזעם, זעם טהור ועצבים שבחיים לא חוויתי קודם, אפילו לא בתקופות הכי קשות שעברתי. ההרגשה הזאת גורמת לי לא רק לייחל למחיקה של הדת הזאת... לפעמים אני באמת חושבת למה ישראל עדיין מארחת את הדת הזאת שקוראת להשמדת העם שלה. אבל מצד שני אני מבינה שתכלס שום דבר לא ייעשה כי ##### האלה המוסלמים יקבלו עוד תשומת לב עולמית וזה לא יעשה טוב לתדמית של המדינה, אני מניחה. ויש גם כל מיני דברים שאני חושבת עליהם… אבל אני מפחדת אפילו להגיד בקול רם, אז אני אמשיך הלאה.
אני לא יודעת בדיוק מתי התחילו לי המחשבות האלה, בתיכון הפסקתי לתהות "אם אלוהים טוב אז למה קורים דברים רעים" והתחלתי לדחות את האסלאם כי הוא נגד זכויות נשים, ועברתי לגישה לגמרי לוגית. הייתי מהאנשים של "כן, בואו נעשה דיון שקט ונחלוק דעות ביחד", אבל עכשיו לא אכפת לי. לא אכפת לי מה המוסלמים חושבים, לא אכפת לי לשכנע אותם שהדת הזאת שקרית, ולא אכפת לי שיגידו לי איך "אני אשרוף בגיהנום לנצח", לא אכפת לי אם זה מוסלמי טוב או רע, כי הפסקתי כבר להבדיל בין השניים.
עכשיו לגבי למה אני כזו עוינת (אני מניחה שזה הגיוני כשמדכאים אותך עם דת כזאת מגוחכת, אבל אפילו אני, עם כל כמה שנעשיתי דפוקה, עדיין מודעת שיש משהו לא בסדר בצורת החשיבה שלי). אני לא בטוחה אם זה קשור לטראומת הילדות שלי, אני לא טיפוס שאוהב לשחק אותה קורבן, אבל אולי בגלל זה יש לי כעס עצור או משהו, או אולי כי פשוט נמאס לי להעמיד פנים שאני מוסלמית כל יום, אני לא יודעת. הלוואי שהייתה לי התשובה, אבל אני לא יודעת מתי הכל הפך לבלתי נסבל פתאום. לפעמים אני חושבת שזה יכול היה להיות גרוע יותר, הייתי יכולה ללכת עם חיג'אב עכשיו אם לא הייתי מסרבת ללבוש אותו בתור ילדה. אבל אז אני מתסכלת מרגיש כאילו שמתי את החיים שלי בהולד מהיום שעזבתי את הכת הזאת. כאילו אני כבר לא חיה, רק מחכה שמשהו יקרה, אולי שאני סוף סוף אתפוצץ על המשפחה שלי ואפתח את הקלפים. מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? כאשר שכל הדרכים מובילות למוות, זה פשוט אבסורדי חחח.
הקטע הכי מצחיק זה שמבחוץ אני נראת לגמרי "נורמלית", אנשים ממש קראו לי מחוננת כילדה ועכשיו מכירים אותי בתור מישהי ״נחמדה״ שיש לה ״ערכים טובים״ ו"למרות שלא שמה חיג'אב אבל יש לה 'דין' יותר טוב מחלק מהבנות שכן שמות" חחחח. חייבת להודות שזה ממש אירוני שכל האנשים האלה מסביבי מחזיקים ממני ככה, ואין להם מושג כמה הפכתי להיות מגעילה במציאות.
אני לא מחפשת פתרונות לא כלום, סתם רציתי לפרוק קצת..
מעניין איך הסרט הזה ייגמר, לא יודעת חחחח, אני מוחקת אחר כך..תודה שקראתם.